החלטה בתיק ב"ש 4419/05

א.         עובדות כתב האישום

1.         נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו, ביחד עם אחרים, אישום אחד  בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין תשל"ז - 1977 (להלן: " החוק"), ו-7 אישומים בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות - עבירות לפי סעיף 415 סיפא לחוק והוצאת שיקים ללא כיסוי, עבירות לפי סעיף 432 לחוק.

2.         על פי עובדות כתב האישום, בין התאריכים מאי 2005 ועד לתאריך 28.09.05 קשר המשיב קשר עם אחרים: ניסים חבה, אשר זאדה ושלמה אימפלה, לביצוע עבירות מרמה בנסיבות מחמירות כלפי ספקים, על ידי רכישות סחורות ושירותים באמצעות שיקים ללא כיסוי, ומכירתם, בשיטת ה"עוקץ".

3.         על פי הנטען, במסגרת הקשר רכשו וקיבלו במרמה, המשיב והקושרים האחרים, באמצעות קניינים, אשר שיתפו פעולה עם הקושרים, ובסיוע אחרים אשר שימשו כמובילי הסחורה, בידיעה על מטרת העסקתם ועל כוונת המרמה כלפי הספקים, סחורות מספקים שונים בסכום של למעלה מ - 2,000,000 ש"ח.

4.         כתב האישום מייחס למשיב מעמד על בהיררכיית הקושרים לביצוע עבירות המרמה. על פי הנטען, המשיב הוא אשר הורה לקניינים לרכוש סחורות רבות ככל הניתן מספקים, ולהציג בפניהם מצג שווא, כאילו חברת מ.א.נ.ח., אשר הוקמה לצורך ביצוע ה"עוקץ", עוסקת בהכנת מתנות לועדי עובדים, לשלם עבור הסחורות בשיקים דחויים, ולשלם במזומן עד 10% מגובה הרכישה כדי לרכוש את אמון הספקים.

5.         כתב האישום מפרט שורה של אישומים ספציפיים, כאשר בכל אחד מהם נטען כי מעשי המרמה שנעשו על ידי הקניינים כלפי הספקים, בוצעו באמצעות שיקים מזויפים שנמשכו מחשבון החברה, שניסים חבה היה בעל זכות החתימה בחשבון, בידיעת המשיב ובהסכמתו, אשר אף הורה, יחד עם ניסים, לקניינים לבצע את הזמנת הסחורות מהספקים.

ב.         גרסת המשיב

1.         החקירה הגלויה בפרשה נפתחה באמצע חודש אוקטובר 2005, והמשיב, אשר ידע על דבר קיומה ועל העובדה כי הוא דרוש לחקירה, הסגיר עצמו למשטרה רק כחודש לאחר מעצרם של האחרים בפרשה, ולאחר הגשת כתב האישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים נגד האחרים בפרשה.

2.         לאחר מעצרו, נגבו מהמשיב 2 הודעות בהן התבקש להתייחס, בין היתר, לראיות אשר נאספו נגדו במהלך החקירה, אולם הוא בחר לשמור על זכות השתיקה ולא מסר כל גירסה.

3.         ב"כ המשיב בטיעוניו בעל פה ובכתב, לא כפר למעשה בקיומן של ראיות לכאורה למעורבותו של המשיב בעבירות המיוחסות לו, ועל קיומן של ראיות לכאורה לפיהן היה המשיב חלק משרשרת המרמה. אך, לטענתו, על אף שהמבקשת מציגה את המשיב כבעל מעמד על וכדמות מרכזית בפרשה, לא היה המשיב יותר מיד ימינו של ניסים חבה לעניין המכירות, ולא הייתה לו כל יד בהקמת החברה, בקשירת קשר להקמתה ובפעולתה מעבר לכך.

            המחלוקת, אם כן, מתמקדת בשאלת מעמדו של המשיב, בין המעורבים הנוספים במעשי המרמה.

4.         לטענת ב"כ המשיב, חלקו של המשיב ומעמדו במדרג החומרה של מבצעי המרמה, מבוסס על עדויות מפי השמועה ולא על ראיות קבילות. בטיעוניו היפנה למספר משפטים שנאמרו במהלך החקירה על ידי ניסים חבה ועל ידי יוסף חבובה, מהן ביקש ללמוד וללמד על כי התייחסותם של השניים למעמדו של המשיב במהלך חקירותיהם מבוסס על דברים ששמעו השניים מאחרים, ומהדברים ששמעו הבינו שהמשיב הוא "הבוס", אך לא ידעו זאת מידיעה אישית.

5.         מהודעת העד, אופיר בר און,  במהלכה מסר כי המשיב פחד מאשר זאדה והיה "חלשלוש" לעומת אשר זאדה שהיה חזק, ביקש גם ללמוד כי המשיב היה עושה דברם של האחרים.

6.         בהתייחסו לאישומים הספציפיים, טען ב"כ המשיב, כי על פי המפורט בכתב האישום, לא מיוחסת למשיב כל פעילות אקטיבית, הוא לא היה מעורב בפגישות הספקים, לא סגר מולם את תנאי התשלום ולא מסר לאיש שיקים של החברה.

ג.          ראיות לכאורה

1.         הראיות העיקריות, עליהן מבוססת טענת המבקשת על מעמדו של המשיב בהיררכיית המעורבים בפרשת ה"עוקץ", ועל היותו שותף בכיר אשר על פיו יישק דבר, מבוססות על עדויותיהם של ארבעה מעורבים עיקריים אחרים בפרשה, ניסים חבה, יוסף חבובה, אהרון לב ארי ואופיר בר און.

2.         הראייה המרכזית נשענת על הודעותיו של ניסים חבה.

            אין מחלוקת כי ניסים חבה רכש את חברת מ.א.נ.ח, לצורך ביצוע עבירות מרמה, עוד בטרם נכנס המשיב לפעילות בחברה והוא עמד בחזית החברה ושימש כמנהלה הרשום של החברה וכבעל זכות החתימה בחשבונות החברה.

            עדותו של ניסים חבה, אשר היה שותף בכיר של המשיב לביצוע העבירות, טעונה דבר לחיזוק.